זה רק בגללו!
אמרתי לו שאני נכנסת ראשונה להתקלח
אבל הוא רץ ונעל את הדלת אחריו
לא איכפת לו מה אמרתי
הוא רק קובע עובדות!
ובגללו אני עצבנית
אז כן, אני מציקה לו!
עומדת מאחורי הדלת מנסה לפתוח את המנעול
שירגיש מה זה, מה נראה לו?
ואם אשאל אותו מה קרה מה יאמר לי?
היא תמיד קובעת לי, ולא שואלת אותי!
אז מה? גם אני יודע לקבוע עובדות!
בגלל שאמרה שהיא ראשונה אז זהו?
אני עייף ורוצה ללכת לישון
למה שאחכה שעות עד שתסיים?
וכל העצבים האלה רק בגללה
תמיד צריך לעשות מה שהיא אומרת
מה נראה לה?
אז תשחכה! והפעם אני מתקלח לאט
שתראה מה זה
אם את אמא לילדים
או שיש לך אחים או אחיות,
הסיטואציה הזו בוודאי מוכרת לך
איך דברים ממש קטנים
יכולים ברגע לעורר רגשות עזים
של כעס ושנאה אפילו!
כל אחד מהם רואה לנגד עיניו רק את הצד השני
מה לא בסדר בצד השני
למה בגלל הצד השני הוא או היא עצבני/ת ועושה דווקא
ובעצם, אף אחד לא באמת לוקח אחריות על מעשיו.
שניהם נלחמים על צדקתם ולא רואים ממטר
אז מה עושים?
כמובן שבזמן כעס ההגיון נעלם
כך שיש להמתין לרגע של שפיות
ופשוט לפתוח צהר חדש.
אני מציעה משחק, למחרת, כשהם כבר רגועים
לשחק עם כל אחד מהם בנפרד
ולבקש מהם להיכנס לנעליים של השני
אפילו ללבוש את הבגדים שלו
וגם לעמוד כמוהו
לדבר כמוהו
ואז להיזכר במקרה של אתמול
ולהסתכל עליו מתוך העינים של האחר
ולהבין מה הייתה כוונתו החיובית של האחר
מה שקורה שם, זו תגלית נהדרת
פתאם הם באמת מצליחים להבין את השני
ממקום נקי ונטול שיפוטיות
ואם כל אחד יעשה קצת "זום אוט"
ויתסכל על סיוטאצית הקרב על המקלחת
מעמדה גבוהה ורחוקה יותר,
כזו שמאפשרת להתבונן על כלל התמונה
כאילו השכן מתבונן עם משקפת על שני הילדים האלה
אז שניהם יבינו שהם בעצם פועלו באופן דומה
כל אחד מהם ניסה לקבוע עובדה
ושניהם יצאו כעוסים ונרגזים
כשנכנסים לנעליו של האחר
חווים את מה שחחוה
ומתחברים לכוונה החיובית שלו
ואז מסתכלים מרחוק יותר על התמונה
נפתחים מסלולים חדשים
דרכי התמודדות חדשות
כאלה שמכבדות את האחר
ויוצרות תחושה של קרבה
מוזמנים, השבוע יותר מתמיד
להתנסות בתרגיל הזה
(אגב לא חייבים באמת להתחפש
העיקר שבדמיון נכנסים ממש לתוך הדמות)
בשורות טובות
